מדוע תנור החימום בחדר האמבטיה שלכם נהרס לעתים קרובות (ואיך לתקן זאת)
חדרי אמבטיה הם סביבה קשה עבור מכשירי אלקטרוניקה. ברגע אחד יש שם אדים רבים, וברגע הבא – חום עז באזור מסוים.
אם גם אצלכם תנור החימום האינפרא-אדום שלכם הפסיק לעבוד, הסיבה היא בדרך כלל אותה סיבה: הנקודה בה החוט החשמלי נפגש עם רכיב החימום. זו “אזור הסכנה”.
הבעיה היא שצינורות הקוורץ והחוטים הנחושתיים אינם מגיבים לחום באותו אופן. האחד מתרחב, והשני לא. זה יוצר פער קטן, אך מספיק כדי שלחות תחדור פנימה והחום יתפזר החוצה. לאחר זמן מה, הבידוד של החוטים נהרס.
ההרס האיטי
רוב התנורים הזולים מנסים לפתור את הבעיה באמצעות דבק זול או חומרי סגירה רכים. זה עובד לזמן מה, אך לאחר מספר דקות של פעילות, החומרים האלה נהיים שבירים ונשברים.
כשהחומרים האלה נהרסים, החום מתחיל לפגוע בבידוד של החוטים. החוטים הופכים לפחמן. ואז, פוף – יש קצר חשמלי. רואים את זה כל הזמן אצל מכשירים שנבנו בצורה לא איכותית.
הדרך הנכונה
אנחנו עושים זאת אחרת. במקום דבק זול, אנחנו משתמשים בחומרי סגירה עמידים לטמפרטורות גבוהות או בחומרי סגירה מסוג קרמי.
ניתן לחשוב על זה כעל מנעול קבוע – הוא מונע מהאדים לחדור פנימה ושומר על החום במקומו. באמצעות חומרי סגירה אלה, אנחנו מפחיתים את הלחץ על החיבורים החשמליים. החוטים לא נפגעים כל פעם שמדליקים את התנור. הם נשארים קרים ועושים את עבודתם.
אזהרה חשובה
יש חיסרון אחד: מכיוון שחומרי הסגירה האלה כל כך עמידים, החוטים נהיים קצת יותר קשיחים.
אי אפשר לכופף את החוטים בצורה חדה במהלך ההתקנה. אם כופפים את החוטים קרוב מדי לנקודת הסגירה, עלול הקרמיקה להישבר. ודאו שהצוות שלכם ייתן לחוטים מעט מרווח – עיקול עדין במקום כיפוף חד.
זו שינוי קטן בדרך בה המכשירים נבנים, אך זו ההבדל בין תנור שיחזיק מעמד שנים רבות לבין תנור שנהרס לאחר שישה חודשים של שימוש.