למה אנו משתמשים באינפראאדום לייצור חומרים חצי-מוליכים ללא עופרת
עולם החומרים החצי-מוליכים שואף תמיד לעמוד בסטנדרטים של “ירוק” וללא עופרת. במשך זמן רב, הפתרון הנפוץ היה שימוש בתנורים – בעצם תיבות גדולות שמחממות כמויות עצומות של אוויר כדי לייבש שבבים או לייבש חומרי הדבקה.
אבל באמת? זו בזבוז של זמן ומשאבים.
לכן אנו משתמשים באינפראאדום בגלי קצר. במקום להסתמך על אוויר חם, אנו משתמשים בקרינה אלקטרומגנטית. זה נשמע טכני, אך בפועל זה הרבה יותר פשוט.
תפסיקו לחמם את החדר, והתחילו לחמם את החלק עצמו.
חשבו על תנור רגיל – צריך לחמם את הקירות, את האוויר ואת המדפים, לפני שהחלק עצמו מרגיש בכלל את החום. זה איטי ויקר.
אינפראאדום חוסך את כל זה. הפוטונים פוגעים ישירות בחומר, גורמים למולקולות לרטוט וליצירת חום באופן מיידי. כך ניתן לחסוך הרבה אנרגיה, מכיוון שאין צורך לחמם תיבה מתכתית גדולה; צריך רק לחמם את החלק עצמו.
האתגרים של חומרים ללא עופרת
הבעיה היא שחומרי ההדבקה והחומרים האחרים ללא עופרת דורשים טמפרטורות גבוהות יותר וזמן חימום קצר יותר מאשר החומרים המסורתיים.
זו בעיה שצריך לפתור. אם הטמפרטורה גבוהה מדי, החומר עלול להישחק. אם הטמפרטורה נמוכה מדי, החיבורים יהיו לא יציבים. שני המצבים אינם טובים.
אנו פותרים זאת על ידי שינוי אורך הגל של האינפראאדום. אינפראאדום בגלי קצר חודר עמוק יותר לתוך החומר. כך החלק התחתון של החומר מתייבש באותו קצב כמו החלק העליון. אין יותר את הבעיה של “אפקט העור”, שבה הפנים נראים יבשים, אך החלק הפנימי עדיין רטוב.
החיסרון (כי תמיד יש אחד)
מנורות אינפראאדום בעלות עוצמה גבוהה יכולות לחמם את החלק בתוך שניות. אך רמת החום הגבוהה יכולה לגרום לנזק לרכיבים של המכשיר. אם המכשיר אינו מותאם לעמוד ברמת החום הגבוהה הזו, החיישנים עלולים להינזק או המכשיר עצמו עלול להישחק. אי אפשר פשוט לחבר את המנורה ולשכוח ממנה. צריך הגנה טובה וקירור יעיל כדי שהכל יישאר יציב.
בסופו של דבר, המעבר לשימוש באינפראאדום אינו רק עניין של עמידה בסטנדרטים “ירוקים”. זה גם עניין של צמצום זמני העבודה ועמידה בדרישות הטמפרטוריות הגבוהות של חומרים ללא עופרת.